אחרי הפעם השנייה שהתנשקנו ציפיתי ממנו שהוא ישלח לי הודעה בפייסבוק . הוא לא עשה את זה . ואני חושבת לעצמי למה ?
מנסה למצוא סיבות כמו : הוא מתבייש לשלוח, הוא מפחד שאני לא אענה לו ושאני אייבש אותו . אולי הוא מחכה שאני אשלח לו כי הוא זה שמתחיל איתי כל הזמן , הוא רוצה שזה יהיה הדדי ואני אעשה את הצעד?אולי זה הקטע? . כל הסיבות האלו עולות כדי לטשטש את המחשבה שהוא לא שולח כי הוא לא רוצה . אם הוא היה רוצה אותי בתור משהו מעבר למועדון הוא היה שולח הודעה ממזמן . סול אל תחיי בסרט . זה מה שאני אומרת לעצמי . אבל איכשהו המחשבה הרעה הזאת מתחלפת כל הזמן בהצדקות שפירטתי למעלה .
אחרי הפעם השנייה חברות שלי אמרו לי שאם אני רוצה להראות לו שאני כן רוצה אז אני צריכה פעם הבאה לגשת אליו , ולא הוא אליי .
היו לי הרבה התלבטויות בנושא הזה . אף פעם לא התחלתי עם מישהו .אבל חברות שלי דחפו אותי לזה ובסופו של דבר נכנעתי . הסכמתי שבפעם הבאה שאני אראה אותו אני אגש אליו , אני אעשה צעד ואתחיל איתו .
הגיע כבר החופש הגדול . עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שהתנשקנו .
במשך כל הזמן הזה עדיין יצאנו למועדונים , בדרך כלל היינו רואים את בר וחבריו , רוקדות לידם . היו המון מבטים שהוחלפו בינינו ועדיין לא קרה כלום . עד "הספיישל" (מועדון ).
באותו לילה החלטתי לממש את ההבטחה שלי . חיפשתי הזדמנויות . רקדנו והוא היה קרוב אליי . הסתכלנו מדי פעם אחד על השני .
התעייפתי אז החלטתי לשבת . התיישבתי באחת הספות ליד טופז ורוני . ואז ראיתי אותו מתקרב לעברי . הוא התיישב בספה שהייתה קרובה אליי . הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה . "הוא ישב כאן כי הוא רצה לשבת , לא בגלל שאת פה . הסתכלתי עליו והוא לא שם לב שאת יושבת פה בכלל" רוני אמרה . סתם ביאסה אותי . אבל מי שאני שאפסול . אני בחרתי "לא לקחת" את מה שהיא אמרה לי , בלי להיפגע ובלי לקחת יותר מדי ללב.
ראיתי עליו שהוא התאמץ מאוד שלא להסתכל עליי ,בסופו של דבר הוא קם וחזר לרקוד .
לאחר זמן מה נוצרה סיטואציה שרוב החברות שלי ישבנו על הספה , ובר ישב בספה הקרובה .
"לכי סול ! זאת ההזדמנות שלך!"
"לא יודעת" . הייתה לי תחושה לא טובה .
"נו לכי כבר ! מה יש לך להפסיד??"
הלכתי.הלב שוב התחיל לדפוק חזק . התקדמתי לעברו . הוא הסתכל והיה בשוק . התיישבתי לידו.
לקח לי דקה עד ששאלתי אותו שאלה . הדקה הזאת הרגישה כמו נצח .
"למה אתה לא רוקד?" אמרתי לו באוזן כי לא הייתה אפשרות לשמוע בגלל המוזיקה .
"מה?" הוא שאל.
"אין לך חשק לרקוד?"שאלתי.
"לא. הוא אמר . וזהו .ילד אחד שישב לידו שאל אותו משהו . הוא ענה לו ואחרי דקה קם . וזהו .
כשהוא קם היה לי דחף לתפוס לו את היד ולהגיד לו "יימניאק אני באה אלייך וכהה אתה הולך ? עד שאזרתי אומץ ?" . לא עשיתי את זה . וטוב שכך.
הרגשתי צורך לעשות משהו עם הכעס שהציף אותי עד כדי כך שהסכמתי לרקוד עם הילד שאיתו בר דיבר מקודם .
כשרצינו לקום לרקוד , אני והילד ששמו עומר , חברות שלי באו ושאלו :"מה קרה?למה הוא הלך?"
סיפרתי להן . סיפרתי להן שהוא ייבש אותי . הן התחילו לקלל אותו . "את רוצה שאני אגיד לו ימניאק אין לך כבוד ?" מאשה אמרה .
"לא , ממש לא . אל תדאגי לא ממש נפגעתי . לא קרה כלום " .
"טוב אני רואה שתפסת לך מישהו , תהני ושימי עליו זין"
"זה בדיוק מה שאני עושה "
רקדתי עם עומר . הכל קרה כל כך מהר . עומר הצמיד אותי לקיר ונישק אותי . ואז בר עבר . הסתכלתי עליו . הוא ראה אותנו . הוא היה חיוור . ראיתי שאיזה ילדה דיברה איתו והוא אמר לה , אני עולה למעלה (היה עוד חדר למעלה) . קראתי את השפתיים שלו . ככה ידעתי .
במקביל לכל זה הייתי צריכה להתמודד עם עומר הזה . הוא נישק כל כך מגעיל . אני אפילו לא יכולה לתאר איך זה היה . אני זוכרת רוק וחייתיות כזאת . הוא בכלל לא ידע מה לעשות עם השפתיים .הפסקתי אותו ישר . "מה את לא אוהבת?" הוא אמר. "אני די חדש בעניין". וחברים שלו היו מסביבנו וחייכו ונראה לי גם שמחאו כפיים . לא היה לי יותר מדי מה להגיב . פשוט הלכתי . לא זוכרת אפילו מה אמרתי לו .
"זה היה פראי כזה , חייתי " מאשה ומעיין אמרו לי .
"זה היה מגעיל. עד עכשיו יש לי חלחלות" . הוא הנשיקה הכי מגעילה שהייתה לי עד היום . מאז כל פעם שאנחנו מדברים עליו אנחנו קוראים לו חלחולי.
אני אפילו לא זוכרת איך הוא נראה . רק שהיו לו עיניים כחולות וזהו . יותר מזה כלום.
"סול רק שתדעי שבר ראה את זה "
אני יודעת , יצאתי שרמוטה רצינית"
"גם איתמר ראה . הוא עשה לבר סימן בדיים כזה שאומר - מה לעשות אחי , מצטער."
"וואלה ? מוזר . זה אומר שהוא מדבר עליי ושאכפת לו ממני. מה שלפני חצי שעה לא נראה"
אחרי כמה זמן עליתי עם טופז לחדר למעלה וישבנו על המדרגות . זה היה חשוך במקצת . עבור ילדים וחזרו ואני יושבת וחושבת על בר ועל הטראומה שעברתי עם הנשיקה המגעילה הזאת . ואז הוא הוא עבר . בר . הוא התכוון לרדת במדרגות אבל אז הוא קלט אותי , נעצר לכמה שניות . הסתכל עליי וחייך חיוך של "זהו? כזה מהר נגמר איתו? עשית את זה כדי שאני יקנא ." ואז הוא ירד לחדר השני .
"ראית את זה טופז?"
"כן , בהחלט"
אחרי כמה זמן ירדנו לשאר החברות , לחדר השני גם . החלטתי שאני שמה הכל מאחוריי וחוזרת לרקוד . קמתי מהספה ולפתע בר בא לכיווני . המשכתי ישר ואז שנייה לפני שחלף על ידי , הוא פשוט הסתובב חזרה והלך . זה היה מוזר . מאוד מוזר . זה היה נראה כאילו הוא רצה לבוא להגיד לי משהו ואז התחרט . הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו . אז אני חושבת "אם כל כך רצית , אם אני חשובה לך ואתה כן רוצה , אז למה הלכת שניגשתי אלייך ? מה ניסית לשחק אותה גבר ? אז תדע שממש לא . אתה זה שגרמת לי להתנשק עם מישהו אחר . בגללך חוויתי טראומה . הנשיקה המגעילה בעולם. לא הבנתי אותו . כל הסימנים עדיין מראים שהוא רוצה אותי . אז למה הוא הלך לעזאזל ?!?!?
מאז אותו מקרה , רוב החברות שלי נגדו . הן לא ממש מחבבות אותו יותר . אני זאת שמגנה עליו והן לא מבינות למה . גם אני לא מבינה למה . למה אני מנסה להצדיק את מה שהוא עשה . למה אני מחפשת סיבות לגרום לו להראות יותר טוב באותו עניין ? לא יודעת...
כשרציתי לצאת מהחדר ראיתי את כל החברים שלו יושבים ליד היציאה . הם הסתכלו עליי . אמרתי לעצמי :"אם את אמיצה , תלכי בביטחון כאילו כלום לא קרה , תהיי זקופה . את הכאפה שלך כבר קיבלת , שלא תהיי עוד אחת" וכך עשיתי . לא הרגשתי מושפלת בכלל .
חזרנו הביתה ובאותו לילה מאשה ישנה אצלי . דיברנו על זה ופשוט התחלתי לצחוק . זאת הדרך שלי להתפרק . "הלך .חחחחח הוא פשוט הלך". ככה צחקנו . "אני מזה שמחה שלא לקחת את זה קשה " מאשה אמרה .
"אני גם לא מבינה איך אני לא לקחתי את זה קשה . זה אמור להיות פוגע ."
"תאכלס כן . אבל טוב שלא נפגעת . מי הוא בכלל ?"
"כן זהו , עזבי בואי נלך לישון יותר טוב . נשכח מזה ."
כשקמתי בבוקר . נכנסתי לפייסבוק וראיתי שבר פרסם "שיר ". קראו לו "תמצצי לי ".
מכל השיר הגס והבוטה הזה בר בחר לרשום מעל הקישור של השיר את המשפט :"לא ביקשתי שנתנשק , לא ביקשתי שנתחבק"......
;){kind=link}