געגוע לא עוזב

חיכינו למועדון הזה כבר כמעט כל השבוע , הלימודים אצלנו זה רק לחץ ואין מנוחה לכן היינו חייבות להתפרק קצת . 

הגענו לכניסה של המועדון מאורגנות ,יפות , בדקו לנו תעודת זהות ואז הסלקטור אמר : "יש בעיה עם התאריכים"

"ילידות נובמבר ודצמבר לא יכולות להיכנס". היינו בשוק . מעיין , מאשה ואני לא יכולנו להיכנס . אנחנו עדיין לא בנות 16.

היינו המומות ,עומדות ומחכות לתשובה מהסלקטור "שבדק" את העניין ואמר לנו להמתין כמה דקות . ואז , בדיוק אז באו אופיר וחברותיה , הן היו מהבית ספר הכי נחשב בחיפה , הן עמדו שם בדיוק חצי דקה ונכנסו . הסתכלתי עליהן במבט חודרני וחשבתי לעצמי "זה לא פייר".

בעודינו עומדות בקור , ומה שמכסה אותנו זה רק שורט וגופייה , בא עוד אחד ודיבר עם הסלקטור .

"מה הבעיה איתן ?"

"רק 4 בנות מהן יכולות להיכנס,3 הן ילידות נובמבר דצמבר"

"מה הקטע לא נורא , תכניס אותן"

סתיו התערבה ואמרה :"נו יאללה מה הקטע תכניס אותנו ! היינו פה גם לפני שבועיים ולא עשו לנו שום בעיות "

"יש לכן יחצ"ן ?"

"לא"

"אז בעיה לזהות אתכן , אולי אתן כיתה י'..."

" מה פתאום י' ! אנחנו יא' "

"טוב תראו , תיכנסו אבל אם יגידו לנו שזיהו אתכן ואתן כיתה י' תצטרכו לצאת וזה לא יהיה נעים.."

"אין בעיה"

שילמנו מחיר כניסה והתעופפנו פנימה במהירות.

לקח לי זמן להתרגל . תמיד בהתחלה הם שמו שירים שהם לא ממש לטעמי , רקדתי למרות זאת , הזזתי את גופי בצורה חסרת טעם עד שרגליי כאבו והעקבים לחצו לי על האצבע הקטנה בזרת. אז התיישבתי על אחת הספות והתבוננתי ברוקדים וברוקדות . דמיינתי אותו לידי. ידעתי שהוא לא יבוא , הוא לא יכול לבוא , הוא לא שמיניסט..לכן באתי נטולת ציפיות.

חשבתי מעניין באיזה חלק של המועדון הוא וחברים שלו היו אוהבים לרקוד , מעניין אם שנה הבאה הם יבואו. הלוואי. די חיכיתי לשנה שאחרי , ככה אני אראה אותם יותר . כמה אני רוצה שהוא יבוא ויתיישב לידי כמו בפעמים הקודמות... 

דמיינתי שהוא מחבק אותי ולא אכפת לי מכלום ,רק אני והוא , הוא ואני לבד ובעולם משלנו.

"סול?"

"מה?" אמרתי בבהלה . אפילו לא שמתי לב שמאשה התיישבה לידי.

"למה את לא רוקדת?"

"סתם לא בא לי" 

"נו בואי כבר"

"נו אין לי כוח"

"איזו מעפנה את"

"לכי .. אני כבר אצטרף" היא קמה וחזרה לרחבה.

"אוף .. "חשבתי לעצמי . "אני לא ממש אוהבת שמיניסטים. לא כזה מעניין אותי,גדולים לא עושים לי את זה "

התרכזתי בשירים והמשכתי להתבונן מסביבי עד שהיה שיר שאהבתי וקמתי בקפיצה לעבר חברותיי.

בכל פעם שהרגשתי שהותשו כוחותיי, דמיינתי שהוא רוקד לידי , מסתכל עליי וזה מה שנתן לי כוחות תמיד בגלינה  . חבורת הבנות שלנו והחבורה שלו רקדו קרוב זה לזה ודי היינו בקשר עין. 

גם בטקסי יצרנו לעצמינו מן חבורה כזו שתמיד רוקדים לידינו ואנחנו לידם, יש אחד שאפילו מצא חן בעיניי, הוא הסתכל עליי  אבל אחרי שראיתי שהוא מתחיל עם כולן, כולל החברות שלי כבר פחות ייחסתי לו חשיבות .

הוא הסתכל בעיקר עליי על מאשה ועל אורטל .

מאשה מושכת בריקוד שלה , היא קפיצית ואנרגטית , אני סוגדת לה על הכוחות התמידיים שיש לה בלי רגע של מנוחה ועוד על עקבים . כיף לרקוד איתה , יש לה הרבה נוכחות בריקוד וברור לכולן שאם היא לא תהיה חסרונה בהחלט יורגש.

אורטל שונה במראה , יש לה שיער קצר עם פס בלונד בצד , מראה פריקי אבל מהיפים , לא מהמוזרים ועכשיו בכלל היא יותר מעודנת וחייכנית.

הוא ניסה לרקוד עם שתיהן אז כבר ויתרתי עליו וזה עוד לפני שאחרי זה שמתי לב שהיו לו שיניים שלא בדיוק היו לטעמי ..

אז כבר לא היה אכפת לי .. הוא לא היה כמו ההוא... שעליו היה קשה לי לוותר למרות שעברו כבר 4 חודשים מאז שהתנשקנו .. יותר מדי זמן.. יותר מדי זיכרונות . והכי גרוע ? שעם הזיכרונות באים הגעגועים...