עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

♥be yourself everyone else is already taken
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
תפקיד של מלאכים
21/01/2014 14:34
SOL ASULIN
מלאכים, משפחה, רגש
אדם מקסים , אוהב לעזור , צוחק ושמח 
אתה ממלא את החלל עם צחוקך המתגלגל , צחוק שמהדהד בראשי כל הזמן 
קשה לפספס את נוכחתך , כשאתה כאן מרגישים וכאשר לא אז שואלים  ,איפה אתה ?
גם אם אני לא מראה , אני עדיין אוהבת 
ביטוי רגשות זה לא הצד החזק שלי , אבל מי כמוך יודע מה אני מרגישה באמת
בכל פעם שאני רואה את הכלב שהיית מטפל בו ומסור אליו כל כך יש לי צביטה בלב , אתה חושב שהוא מרגיש ?
בשבוע ההוא לא יכולתי להיות שם עם כל האנשים , רציתי להיות לבד
אתה גרמת למשפחה שלמה צער וכאב , לא באשמתך , אני יודעת אבל מה אפשר לעשות ?
חסרים לנו הרגעים בימי שישי , בקידוש , כשכל המשפחה יושבת מסביב לשולחן אך עדיין בהרכב חסר
לפעמים היית מפספס , לפעמים היית נרדם אבל זה לא היה לתמיד...
אתה זוכר שקנית לי בובה ? את הבובה הזאת לא עזבתי לרגע עד שלאמא שלי היה נמאס והיא זרקה אותה 
אני זוכרת אותך אדם עצמאי שיודע לדאוג לעצמו אך בעיקר לדאוג לאחרים 
לתת עזרה תמיד ידעת , תמיד היה למי לפנות , עם מי לדבר
בן אדם חזק עם ראש על הכתפיים שיודע להצחיק .
היית צריך להישאר איתנו ולא לעזוב . מה חסר לך פה שאתה בורח לנו לשם ?
עוד קצת היית נלחם , עוד קצת מאמץ והיינו יכולים למנוע את זה
הכל נחת מהשמיים , היה כל כך פתאומי 
יש כל כך הרבה דברים שיכלת להספיק ...
קשה להבין למה מוקדם , אבל כמו שאומרים נסתרות דרכי ה'
בפעם האחרונה שראיתי אותך אמרת לי שאתה צריך לקנות לאח שלי קסדה , שזה מסוכן שהוא ירכב על אופניים בלי 
אני זכורת שלא ממש התעמקתי במה שאמרת , מיהרתי ללכת הביתה , אמרתי טוב , ביי והלכתי . סגרתי את הדלת ונעלמת מעיניי עד היום .
ראיתי אותך בחלומות שלי , תמיד שמח ומאושר ומנשק ומחבק.
אני יודעת שעזרת לי בדרך שהייתי בה עד עכשיו , שעקבת אחריי ושמרת עליי. אני מבקשת ממך להמשיך...
אתה מלאך עכשיו , זה התפקיד של מלאכים ...


7 תגובות
מה יהיה איתו ?
03/12/2013 22:14
SOL ASULIN
אהבה, בנים, זיכרונות
איך אפשר לשכוח בן אדם שיש ממנו הרבה זיכרונות ? 
אני חיה אותם כל יום , קשה שלא . אני תקועה על אותו  בן אדם יותר משנתיים , אני לא יודעת למה התחושה שלי לגביו חזקה ושונה . 
. הוא שונה מכל מי שהכרתי , כל כך עדין , ביישן , ילדותי ובוגר בו זמנית . הוא נראה אינטליגנט . לפי מה שהבנתי אנחנו שונים גם בתפיסת החיים שלנו , ההבדלי עדות הם שמיים וארץ . אז למה הוא דווקא מושך אותי , מסקרן אותי ברמה אחרת ?
שאני רואה אותו אני מתלהבת כמו ילדה קטנה . הוא כל כך חמוד . בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא ניסה ליזום , ניסה ליצור קשר עין .
הוא בא להגיד לי שלום ליד כל החברות שלי , הוא חשב שאני אתחיל שיחה אבל כמו סתומה רק חייכתי חיבקתי אותו ונתתי לו ללכת , אחרי זה הוא ניסה להתקרב ושוב כמו מפגרת לא הסתכלתי עליו .
אני  רוצה לראות אותו , אני חייבת לראות אותו , אני צריכה לראות אותו ! אני רוצה לדבר איתו קצת לנסות איתו משהו מעבר למה שעשינו עד עכשיו
מה שהוא הצליח עשר בנים אחרים לא הצליחו , הוא חולל לי מהפכה קטנה .
אם הייתי אמיצה מספיק , לו רק יכולתי לשאול :"איך הצלחת ? איך עשית את זה ? איך נכנסת ולמה אתה לא יכול לצאת מהראש ? או מהלב?"
הוא בעצמו לא יודע . הוא בכלל לא מעלה על דעתו שאני חושבת עליו במשך שנתיים כל יום .
לא ראיתי אותו קרוב לשלושה חודשים . זה מתסכל ... הוא חסר לי שאני יוצאת למקומות שבהם הוא היה מגיע בדרך כלל , עכשיו הוא התגייס .
הנסיך שלי גדל . הכרתי אותו בכיתה י' , בסוף כיתה י' ועכשיו הוא כבר רכוש צה"ל .
הסיפור ביני לבינו לא סוגר . כל פעם שאנחנו נמצאים באותו מקום , תמיד יש מבטים , התקלויות . מה יהיה איתנו ? אני חייבת לשים סוף לסיפור הזה .
לא משנה איזה סוף , לטוב ולרע ... אני מאמינה שהוא יהיה טוב :)


3 תגובות
רק אני
01/12/2013 01:26
SOL ASULIN
משפחה, אהבה, כסף
אף פעם לא סבלתי ממחסור בכסף, תמיד סבלתי ממחסור בדבר הכי חשוב , מחסור באהבה .
תמיד חשבתי שהחוסר ביטחון שלי נובע מהאי שביעות במראה שלי . בכללי אהבתי איך שאני נראת חוץ מאת האף שלי .
מכיתה ו' החלום שלי היה לשפץ את האף . לפני יותר מחודש החלום הזה התגשם, כמובן אחרי שכנועים רבים וכתירוץ שזה המתנה שלי ליומולדת 18.
עכשיו אחרי שאני יותר אוהבת את עצמי עם האף החדש הביטחון כמעט ולא השתנה , אמנם אני כבר לא מסתירה את עצמי מהפרופיל ולא מתביישת שיבחנו אותי מהצד , עדיין משהו חסר לי . הרי חשבתי שהביטחון ישתפר פלאים. זה לא קרה . עכשיו גם אני מבינה למה .
אני מאמינה שלכל הילדות משהן קטנות יש תמיכה מההורים שלהן . יש עודף אהבה . כל ההורים נותנים להאמין שהילד שלהם הוא הכי טוב והכי מושלם.אצלי זה לא ככה . אמנם לא אמרו לי דברים רעים אבל גם לא עודדו ואמרו דברים טובים , תמיד ציפו ממני ליותר . 
אני מקנאה בילדים שיש להם ולהורים שלהם קשר מושלם . לא מזמן קרה שהייתי בשירותים של מועדון ואני שמעתי ילדה אחרת מדברת עם חברה ואומרת :"אין אבא שלי הוא החיים שלי " . לי בכלל אין יחסי קרבה עם אבא שלי , לא היה שום רגש אבהי , אין קשר של אב ובת שמורגש , לי לפחות .
אמא שלי דואגת רק לעבודה שלה תמיד . הם אף פעם לא מנסים ליצור רגעים שהמשפחה תהיה כולה יחד . מדי שלושה חודשים יוצאים למסעדה ופעם בשנה לבית מלון וכאן נגמר הסיפור . אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף אותם בדברים חשובים לגביי . יש ויש , לפעמים אני כן אבל בעיקר לא .
הם חושבים שאני אינטרסנטית ואגואיסטית כי אני לא מסדרת את הבית , שאני רק מבקשת כסף כל הזמן ואני לא מעריכה אותם אחרי כל מה שקיבלתי .הם טוענים שאני מקבלת כל מה שאני מבקשת . מבחינה כספית זה נכון . כסף לא ממלא אותי . מה לעשות ?
אני באמת חושבת שיש חלק ניכר בחוסר ביטחון שלי לקשרים הרופפים עם ההורים .
פעם מורה שהכרתי שהיו לה מעין כוחות כאלה , כמו שליחת ה' אמרה לי שאני אגואיסטית ושאני מבקשת מאבא שלי רק כסף ולא שום דבר אחר , ושאם הקשר שלי עם אבא שלי ככה תהיה לי בעיה להיות עם בנים בעתיד . זה נכון . אבל ככה הוא בחר את זה . הוא לא מנסה להיות אבא וליזום דברים לעשות עם המשפחה . בימי הולדת למשל מה שנעשה זה רק מסעדה וללכת לישון אחר כך . אין טיולים או משהו מיוחד . 
אני רואה מה הורים אחרים עושים למען הילדים שלהם . אמא של חברה שלי לקחה חופש ונסעה איתה לת"א . שוב זה לא העניין של הכסף , זה העניין של האכפתיות , של לתת לילד תחושה שאוהבים אותו , הנה לקחנו בשבילך חופש , כי היום  הולדת שלך זה יום מיוחד ואתה שווה את זה . בשבילי בחיים לא יעשו משהו כזה . אם אני אבקש דברים יתנו לי ,כסף והכל , לפחות נתנו .  עכשיו זה ישתנה .
היה לי ריב לא קטן . הם אומרים שהם בשבילי רק כטיס אשראי . אני חושבת שכרטיס אשראי זה הדבר היחיד שהם מסוגלים לתת לי .
מה אני לא שווה יחס חם ? . במסיבת סיום , הם מיהרו ללכת בשיר סיום שלנו כדי שלא יתקעו אחר כך עם כל העומס של המכוניות בזמן שכל ההורים אחרים באו וחיבקו את הילדים שלהם ולקחו אותם הביתה .אני חזרתי ברגל . 
כשאני מנסה ליזום עם אמא שלי ללכת לקניון היא חושבת שאני רוצה לנצל אותה בשביל קניות אז היא לא רוצה לבוא איתי , ניסיתי אפילו להגיד לה שנלך למסעדה שתינו , גם לא קרה עד היום . 
עכשיו אני לא מדברת איתם . אני לא צריכה מהם כלום יותר . עכשיו שאני עובדת ברוך ה' יש לי כסף . את השיעורי נהיגה אני אממן בעצמי . אני רוצה להיות ילדה עצמאית . בגדים אני אקנה לעצמי .כדי שלא יהיה לאמא שלי סיבה להגיד שהיא קונה לי בגדים באלפי שקלים .כל מה שאני ארצה אני אקנה מכספי בלבד . אני אסתדר. אני לא צריכה אף אחד . אני יאהב את מי שאוהב אותי . משמע לא לאהוב אף אחד .
אני לא בן אדם רע ,אני יודעת מה אני . אני אגשים כל חלום וחלום שארצה בזכות עצמי . אני מסוגלת לעשות הכל והשמיים הם אפילו לא הגבול . וכל זה לבד . אם לפני זה היה לי הכל , עכשיו ה-הכל הזה יוכפל ויהיה בשפע . וכל זה בכוחות עצמי .
לפעמים צריך להתמודד עם העובדה שאותך לא  אוהבים . שאתה נטל כספי . שאין זמן אלייך ולשטויות שלך . בקיצור אם אין אני לי , מי לי ?
אני חזקה נפשית ועצמאית .אני אוכיח את עצמי . אעשה כל דבר שרק ארצה בלי תמיכה ובלי עזרה . אין הורים , אין משפחה . יש רק אותי .




3 תגובות
נשיקה של אוהבים
08/10/2013 03:05
SOL ASULIN
נשיקה, בנים, חבר, אהבה, חברות
הוא לבש חולצה חדשה הפעם  , לא החולצה הכחולה עם הפסים הלבנים שהוא אוהב לשים כשהוא יוצא בדרך כלל ,  היו לו נעלי אדידס לבנות .
שיערו הוטל על קצה כתפיו . "הוא חייב להסתפר" חשבתי לעצמי. 
בדיוק בחנתי אותו כאשר הוא נכנס יחד עם חבריו . הוא קלט אותי , הסתכל עליי . 
"הנה הווואא !" חברות שלי אמרו לי . כאילו לא ראיתי בעצמי . חייכתי .
"אני יודעת ,ראיתי" . סוף סוף יוצא לנו להיתקל אחד בשני כאן . הפעם חייב לצאת מזה משהו .
קלטתי שהוא נועץ בי מבטים . השפלתי מבט . למה אני כל כך דפוקה ? תסתכלי עליו כבר ! תביטי בו באופן ממושך שיבין את הרמז , שיבוא אלייך . 
מה שלא יהיה פעם הבאה שהוא יסתכל עלייך אל תשפילי מבט ! תראי קצת ביטחון עצמי . אמרתי לעצמי .
הוא המשיך להסתכל עליי שוב ושוב . מסתבר שהדיבור העצמי עזר וזה באמת גרם לי להסתכל עליו לתוך העיניים , כך שקרה שהצטלבו המבטים .
"סול !!!" אמרה מאשה .
"מהה ?"
"את חולמת בהקיץ או מה ? אמרתי לך להסתכל על החתיך ההוא ואפילו לא שמעת !"
"מצטערת חח..."
"טוב , מבינה אותך יש לך משהו חשוב יותר להתמקד בו" 
המשכנו לרקוד .הסתכלתי סביבי , ראיתי רבים מהשכבה שלי אך הרוב היו מקומיים . טוב שכך .
לפתע הרגשתי מישהו אוחז בידי . הסתובבתי לבדוק מי זה .
"היי " הוא אמר.
חייכתי אליו . הוא חייך אליי . חיבקתי אותו . זרועותיי היו על כתפיו , יכולתי לחוש את שיערו החלק . כשהרפינו מן החיבוק נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי.
"יש לך אודם על הלחי" . צחקתי קלות והוא חייך . התחלתי לנקות את האודם שהשארתי על פניו עם האגודל . זה היה קרוב כל כך לשפתיים שלו . אחח השפתיים הגדולות והבשרניות שלו . רציתי באותו רגע פשוט להתנפל עליו בנשיקה . התחושה ברגע שניקיתי הייתה קצת אינטימית . אינטימיות שגרמה לנו להיות קצת נבוכים .
"רוצה נצא קצת בחוץ ?" הוא הושיט את ידו לעברי . כמובן שעניתי בחיוב ושמתי את ידי בידו .
יצאנו בחוץ . התיישבנו במקום שקט .היינו קרובים . ממש קרובים .
"אז מתי אתה מתגייס ?"
"בדצמבר . מתי את ?"
"לי יש עוד המון זמן"
"באמת ? מתי ?"
"במרץ"
"פיי עוד מלא זמן . ומה את עושה בינתיים?"
"את האמת אוכלת ,הולכת לישון ,ובערב עם החברות"
"יפה לך את חיה טוב"
"ומה אתה עושה ?"
"אני עובד "
"במה ?"
"סתם מוכר באיזה חנות"
"מה איתך ? לא בא לך לעבוד ?"
"אני קצת עצלנית אבל בקרוב זה יקרה . אני גם התחלתי ללמוד נהיגה "
"רק עכשיו ? ואיזה שיעור את ?"
"חח מחר אני רק אגש לתיאוריה ..." הוא צחק . 
"וואי וואי את באמת עצלנית . בכל מקרה שיהיה בהצלחה . סומך עלייך שאפילו לא תהיה לך טעות אחת"
"הלוואי , מהפה שלך לה' "
"איזה יפה את " 
"תודה " הסמקתי קלות . "גם אתה לא רע"
"תודה תודה "
"אתה ביישן בדרך כלל ?" שאלתי אותו . הרגשתי כאילו הוא קצת התבייש לאורך השיחה.
"לא ממש. למה ?"
"לא יודעת אתה נראה ככה "
"להוכיח לך שלא?"
לא הספקתי לענות והוא כבר התנפל עליי בנשיקה . התנשקנו המון . השפתיים שלו רכות  וחמימות ,הייתה  בינינו מלא תשוקה . היה נדמה שיש כאילו זה נשיקה עם רגש .ואולי זה לא נדמה ?
הוא עצר ושאל "נו הוכחתי ?" 
"לא ממש" עניתי." אבל מהלך יפה ". שנינו חייכנו והוא נישק אותי שוב .
"גם אתה טסת למאליה החופש ?" שאלתי .
"לא , הייתי במקום יותר שווה , באמסטרדם "
"יפהה לך , עשית חיים ?" הסתכלתי עליו וצחקתי . הוא צחק גם .
"כאילו את לא עשית חיים במאליה"
"ברור שעשיתי , אני חייבת להראות לך סרטון משם". שלפתי את הפלאפון והראתי לו את הסרטון הבלתי נשכח ממאליה , לאחר כן הוא לקח את הפלאפון שלי והתקשר למספר דרכו .הוא התקשר אל עצמו.
"סוף סוף יש לי את המספר שלך" הוא אמר . חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה על שפתיו.
כמובן שאחרי זמן מה חברות שלי היו חייבות להרוס את החגיגה ונשלחה אליי הודעה לבוא לכניסה כי המונית מחכה בחוץ.
"אני חייבת ללכת " אמרתי.
"היה כיף" אמרתי לו והבאתי לו נשיקת פרידה .
"גם לי היה כיף איתך , נדבר " הוא אמר והביא לי עוד נשיקה , נשיקה כמו של אוהבים .


0 תגובות
אהבה ראשונה
16/08/2013 23:14
SOL ASULIN
חבר, בנים, אהבה, חברות
לא הייתה אטרקציה אחרת , אין לאן לצאת והכי מבאס שכולן התרוששו . אז הלכנו למסיבת יום הולדת שידיד ארגן אצלו בבית, שמו אופק.
הידיד הזה ניסה לא פעם ולא פעמיים לנשק אותי , שלח גם הודעות וכל זה ללא הועיל .
נפגשנו כולנו אחרי כמעט שבוע שלא התראינו מאז ההופעות בעיר , בהתחלה האווירה הייתה מתוחה בגלל כל העניין של הטיסה . בעוד כיותר משבוע אני ועוד שלוש חברות טסות לחו"ל למשך שבוע והבעיה היא שיש לנו עוד חברה שאין ביכולתה לטוס איתנו עקב מצבה הכלכלי . היא ממש מבואסת ולא רוצה כמעט לצאת בגלל זה . ניסיתי להפיג את המתח והתחלתי לדבר על דברים שלא קשורים לטיסה .
לבסוף הגענו ליעד ,נכנסו לבית של אופק  , אחלנו לו מזל טוב ועלינו לקומה השנייה שבה יש מרפסת די גדולה . היו שם חברים שלו מהשכבה , אופק שכבה מעלינו ועכשיו הוא כבר בצבא אז אנחנו די הכרנו כמעט  כל מי שהיה שם .
ואז ראיתי אותו . את אלכס . בפעם הקודמת שנסענו לגלינה יחד במונית יצא שהתנשקנו , שנינו היינו תחת השפעת אלכוהול וכך נוצר המצב .
מתחרטת ? לא יודעת . מצד אחד זה ניסיון . ניסיון שממנו למדתי לקח . 
הוא דיבר איתי קצת.  
"רוצה לצאת קצת בחוץ ?"
"סבבה " עניתי .
יצאנו וישבנו במקום שלא היה יותר מדי אנשים . הוא היה טיפה שיכור . הוא ניסה לנשק אותי .
"אלכס מה אתה עושה ?" סירבתי בתגובה .
"את לא רוצה ?"
"אם אני אעשה את זה .. זה ייחשב לי בגידה"
"בגידה ? במי ?" .הוא שאל . שתקתי .
"יש לך חבר?"
"כן" . עניתי .
"ממתי?"
"בערך מהגלינה ..."
"אז את לא ממש חסרת רגשות כמו שאת טוענת שאת "
"אני לאט לאט טועמת מן הרגש , זה יבוא , בזכותו אני לומדת "
"שיהיה לך איתו בהצלחה " . שתקנו .
"דיברנו מאז כ"כ הרבה פעמים , איך זה שלא אמרת שיש לך חבר ?"
"לא הרבה יודעים , אנחנו רק בהתחלה בינתיים .. מנסים אתה יודע.."
"אוקיי, הבנתי . עכשיו אני מבין למה היית קרה אליי אחרי זה "
"מצטערת אם ככה הרגשת , הייתי חייבת לשמור על פרופיל נמוך ולא להשתולל יותר מדי , עכשיו כשסוף סוף אני איתו "
אלכס הבין , חזרנו לשאר החבר'ה . אני הייתי בעננים . חשבתי עליו . אושר הציף אותי . אני מרגישה שהוא שלי . זה קרוב . 
לא מעניין אותי איך , הדרך לא מעניינת אותי . יש לי הרגשה כה עילאית שאני חושבת עליו או מדברת עליו , הרגש עולה הניצוץ נדלק . נדמה שהכוכבים הם אורות שהודלקו בשבילי ובשבילו . אנחנו נהיה יחד . אני יודעת את זה . אני ובר נהיה חברים .הוא הראה לי יחס מטורף ביום ההוא .. ביום ההוא שהתנהגתי כמו כלבה אליו ולא שמתי עליו בכלל . אבל זה ישתנה , אני אפצה על כך . אני יודעת . יהיה לי איתו כל כך הרבה דברים , כבר עכשיו יש לי איתו הרבה דברים . איתו אני ארגיש , איתו אני אוכל לעשות הכל . הוא האהבה הראשונה שלי ...




8 תגובות
זה נגמר ?
24/07/2013 21:59
SOL ASULIN
אהבה, מועדון, בנים, חברות, אלכוהול
הרבה זמן שלא כתבתי כאן , יותר מחודשיים . מי היה מאמין שהשנה הזאת תעבור מהר מדי ? זהו ? נגמרו הלימודים ? נגמרו הבגרויות ? עד לפני חודש למדתי לבגרות מתישה בהיסטוריה . זה לא יקרה שוב . למידה . מה זה בכלל ? אני לא אחווה דבר כזה לפחות עוד שנתיים וחצי , כשיסתיים  הצבא , טוב , לא באופן מורכב בדומה לבית ספר לפחות . אני רק בת 17 וחצי וכבר סיימתי את חלק א' של החיים . סיימתי בית ספר .
גיל הטיפש עשרה בקרוב יסתיים . הלוואי והזמן יעצור . יש דברים שעוד לא חוויתי . זה לא יכול להסתיים ככה . יש חלק אחד שחסר לי בסיפור .
חברות ? יש . ציוני בגרויות טובים ? מקווה שיש . אבל .. מה עם אהבה ? 
כמה אירוני . שרק השבוע היה יום אהבה . אז איך זה שבשבילי זה ממשיך להיות סתם יום רגיל ?
יש בנים שמדברים איתי . רובם נראים מצויין . אבל הם לא הוא . הכל בגללו . אני מאשימה רק אותו . 
אני מרגישה כבולה , לא חופשייה , יש בי עוד את התקווה שמה שאני רוצה באמת יקרה . שזה ישתנה . שיגיע היום שאני והוא לא יהיה בגדר דימיון, שזה לא עוד סתם סיפור שאין לו אופק , סיפור חסר בסיס , סיפור חד צדדי , סיפור שרק בראש שלי . האמנם בכלל סיפור ?
הפעם האחרונה שהיינו ביחד הייתה בגלינה . זה היה תחילת שנה . לקראת סוף ספטמבר ,כשהתחלתי את כיתה יב . כשהמילה "שמיניסטית" התחילה רק לחלחל לי לתודעה . 
אחרי כמעט שנה שלא ראיתי אותו . הוא היה רחוק מהעין אך לא רחוק מן הלב . התארגנתי למועדון בתחושה שסוף סוף אני אראה אותו . חזר לי הניצוץ , אדרנלין זרם בי והחיוך היה בשיאו . 
חברות שלי החליטו שהן רוצות לשתות לפני המועדון . זו הייתה הפעם הראשונה של רובן . אני החלטתי שלא , כי בפעם הקודמת ששתיתי בבית ריק של מאשה , השתייה לא השפיעה עליי יותר מדי טוב והקאתי . לא רציתי שדבר כזה יקרה שוב . במיוחד לא כשאני יודעת שבר יהיה שם .
נפגשתי איתן במונית , הן היו בראש , דיברו מלא שטויות ואני כמובן זרמתי איתן , כמו שאומרים החברה משפיעה עלייך , אם היו ילדים שלא מכירים אותי ומסתכלים מהצד הם היו בטוחים ששתיתי איתם .
הגענו לגלינה . כמובן שנכנסנו ישר לחדר רוק . המקום הכי אהוב במועדון .בשבילי לפחות . 
לא אתחיל לפרט בתיאורים , אגיע ישר לעיקר . בר כמובן . הוא היה שם . סוף סוף ראיתי אותו . כמעט שנה עברה מאז .. התגעגעתי .
"סול הוא כאן !" מאשה אמרה וצחקה , בהשפעת הוודקה כמובן.
"ראיתי" . קרנתי מאושר . כמה זמן לא רקדתי באדרנלין כזה כדי לעשות פוזות עליו , כדי להרשים , כדי למשוך תשומת לב , כדי שיסתכל עליי.
הוא באמת הסתכל . הרבה . יותר מדי . זה היה בחדר הרגיל .
רקדתי שם עם חברות שלי . החבורה שלו רקדו לידינו גם .
"סול זה מפחיד איך שהוא מסתכל עלייך , הוא לא מזיז את העיניים ממך לשנייה !" רוני אמרה .
הדבר הזה הציף אותי באושר והאדרנלין גבר . זה התבטא בריקוד . הכל קרה כל כך מהר . ראיתי את חברים שלו דוחפים אותו לכיווני , הוא חייך והסמיק . הוא היה כל כך חמוד . לאט לאט הוא התקרב . הוא ניסה למשוך את המבט שלי אליו , הוא רצה שיצטלבו לנו המבטים . אבל לא נתתי לזה לקרות . לא הסתכלתי עליו . חבר שלו התגייס לעזרתו. חבר שלו בא לרקוד לידי ואיכשהו כיוון אותי אליו .
ואז הרגשתי . הרגשתי צביטה . הסתובבתי . כבר ידעתי . זה היה בר . חייכתי אליו והוא אליי וכאן הכל התחיל .
"מה קורה "? שאלתי אותו.
"הכל טוב מה איתך ?" הוא ענה.
"מה קרה ? לקחת היום כדור אומץ?" שאלתי.
"לא ידעתי שקוראים לזה כדור אומץ.."
רקדנו ביחד . היו מלא פעמים שהוא קירב אותי אליו . הפנים התקרבו , כמעט והתנשקנו אבל תמיד הסרתי את המבט הצידה והרסתי . לא רציתי שזה יקרה באמצע הרחבת ריקודים .
"אל תתנשקי איתו !" מאשה לחשה סימנה לי . סימנתי לה עם הידיים "לא" . היא הייתה מאחורי בר . הוא לא הבין עם מי אני מדברת והוא הסתכל אחורנית . צחקתי.
"התייאשת ?" שאלתי אותו .
"את תתייאשי לפניי ".
"לא נראה לי".
המשכנו לרקוד . אחרי כמה זמן שאלתי שוב .
"התעייפת ?זה נראה שכן "
"רוצה נלך למקום אחר?" הוא שאל .
אמרתי לו בסדר. הוא הוביל אותי למקום שבחיים לא ראיתי . עלינו במדרגות ליד החדר רוק . בדיוק התנגן השיר "i hate everything about you"
כמה מתאים חשבתי לעצמי . עלינו למקום שיש בו מעין מושבים מעץ ,
התיישבנו . "התגעגעת אליי ?" . שאלתי אותו.
"מאוד" . הוא ענה .
"אז אתה לא כועס עליי ?"
"על מה יש לי לכעוס עלייך ?"
"לא יודעת.." שנינו ידענו על מה . על הפעם האחרונה ההיא . על הפעם שבאתי אליו והוא לא התייחס וקם ובגללו התנשקתי עם מישהו אחר מול הפנים שלו.
הוא התקרב אליי . התנשקנו . תוך כדי אני אומרת לעצמי :סול את מאמינה ? כמה חיכית לזה והנה זה קורה . כן כן ממש עכשיו את איתו , עם מי שרצית . כדי לוודא שזה אמיתי ,החזקתי לו את היד . ליטפתי לו את השיער . 
הנשיקות שלנו כל כך יפות . השפתיים העבות שלו היו רכות . הרגשתי כמו מהופנטת אליו . הוא נישק אותי בצוואר , זה היה נעים .
התחלתי להרגיש שהוא מתחיל לגעת בישבן , הוא היה עדין . לאט לאט הוא התחיל לעלות עם היד שלו למעלה לכיוון החזה , את זה כבר לא הרשתי , הזזתי את היד שלו משם .
הוא נשכב על המושב , נשכבתי עליו והמשכנו להתנשק . הוא ניסה לגעת שוב ,הזזתי שוב .
אני לא יודעת למה אבל הרגשתי שהנשיקות האלו לא סתם , הם היו עם מלא תשוקה , הרגשתי גם מהצד שלי וגם מהצד שלו שלתשוקה הזאת מלווה גם רגש . 
התהפכתי ועכשיו הוא נשכב עליו , מחבק אותי , יורד לנשק בצוואר וממשיך לרדת עוד . כמובן שעצרתי אותו . הוא הבין והפסיק . 
"את רוצה לחזור?" הוא שאל .
לא עניתי , הסתכלתי למטה . 
"חברים שלי שלחו לי הודעה , כנראה קרה משהו" הוא אמר .
הסתכלתי עליו ולפני שעניתי הוא נישק אותי ממש חזק . אהבתי את זה .
הפסקתי ואמרתי לו "בוא נחזור" .
ירדנו למטה ותוך כדי הוא מחבק אותי אליו . ואז ראינו את חברים שלו . הוא הלך אליהם ואני הלכתי אל חברות שלי .
"התנשקתם ?" הן שאלו אותי .
"כן " אמרתי.
"אני מאוכזבת ממך" אורטל אמרה לי . "אמרת לי שזה לא יקרה , לא היית צריכה להתנשק איתו "
"אם היית בסיטואציה שלי היית מבינה אמרתי "
היא הלכה ונשארתי רק עם רוני . "באמת לא היית צריכה .." היא אמרה .
"איך אפשר להסתכל עליו מנסה לנשק אותך עם השפתיים שלו ולא להסכים ?" אמרתי לה בחיוך . סיפרתי לה כל מה שקרה .
לאחר מכן ראיתי אותו שוב , את בר, בחדר הרגיל . הוא רקד עם מישהי . זה היה נראה כאילו הוא מנסה להחזיר לי על הפעם הקודמת .
"למה אתה עושה את זה ??" חשבתי . הרגע היינו ביחד והיה כיף , אז סבבה לא התנהגתי אז ממש יפה אבל די עבר זמן , תתבגר אל תהרוס."
הם לא התנשקו . הם רק רקדו . הסתכלתי עליהם . אבל לא יודעת , עדיין זה היה נראה כאילו הוא ניסה אבל היא לא רצתה . בחנתי אותה . היא הייתה לבנה , שיער צבוע לגוון גי'נגי , רזה כזאת . אני יותר יפה ממנה . בשלב מסויים נמאס לי והלכתי לחדר רוק . היה כבר מאוחר יחסית , לקראת סוף סגירת המועדון , ראיתי אותו עובר דרך החדר רוק ליציאה של המועדון . "לא הצליח לו " חשבתי .
לאחר זמן מה יצאנו גם אנחנו משם . כל הדרך חזרה הביתה חשבתי עליו .
מה יהיה איתנו ? נמשיך עם המשחקים האלו עוד הרבה ? מתישהו נהיה ביחד ? מעבר לקטע במועדון ? או שזה ימשיך ככה תמיד ? או שזאת בכלל הפעם האחרונה  וזה נגמר ? .... 
6 תגובות
הוא גרם לי לעשות את זה
19/05/2013 00:07
SOL ASULIN
בנים, מועדון, חברות, כעס, אהבה, מחשבות
את בר אני רואה בדרך כלל רק במועדונים . אמנם הערים שלנו קרובות זו לזו , אך עדיין אין לנו אנשים שדרכם נוכל ליצור אינטרקציה משותפת.
אחרי הפעם השנייה שהתנשקנו ציפיתי ממנו שהוא ישלח לי הודעה בפייסבוק . הוא לא עשה את זה . ואני חושבת לעצמי למה ?
מנסה למצוא סיבות כמו : הוא מתבייש לשלוח, הוא מפחד שאני לא אענה לו ושאני אייבש אותו . אולי הוא מחכה שאני אשלח לו כי הוא זה שמתחיל איתי כל הזמן , הוא רוצה שזה יהיה הדדי ואני אעשה את הצעד?אולי זה הקטע? . כל הסיבות האלו עולות כדי לטשטש את המחשבה שהוא לא שולח כי הוא לא רוצה . אם הוא היה רוצה אותי בתור משהו מעבר למועדון הוא היה שולח הודעה ממזמן . סול אל תחיי בסרט . זה מה שאני אומרת לעצמי . אבל איכשהו המחשבה הרעה הזאת מתחלפת כל הזמן בהצדקות שפירטתי למעלה . 
אחרי הפעם השנייה חברות שלי אמרו לי שאם אני רוצה להראות לו שאני כן רוצה אז אני צריכה פעם הבאה לגשת אליו , ולא הוא אליי .
היו לי הרבה התלבטויות בנושא הזה . אף פעם לא התחלתי עם מישהו .אבל חברות שלי דחפו אותי לזה ובסופו של דבר נכנעתי . הסכמתי שבפעם הבאה שאני אראה אותו אני אגש אליו , אני אעשה צעד ואתחיל איתו .
הגיע כבר החופש הגדול . עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שהתנשקנו . 
במשך כל הזמן הזה עדיין יצאנו למועדונים , בדרך כלל היינו רואים את בר וחבריו , רוקדות לידם . היו המון מבטים שהוחלפו בינינו ועדיין לא קרה כלום . עד "הספיישל" (מועדון ).
באותו לילה החלטתי לממש את ההבטחה שלי . חיפשתי הזדמנויות . רקדנו והוא היה קרוב אליי . הסתכלנו מדי פעם אחד על השני .
התעייפתי אז החלטתי לשבת . התיישבתי באחת הספות ליד טופז ורוני . ואז ראיתי אותו מתקרב לעברי . הוא התיישב בספה שהייתה קרובה אליי . הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה . "הוא ישב כאן כי הוא רצה לשבת , לא בגלל שאת פה . הסתכלתי עליו והוא לא שם לב שאת יושבת פה בכלל" רוני אמרה . סתם ביאסה אותי . אבל מי שאני שאפסול . אני בחרתי "לא לקחת" את מה שהיא אמרה לי , בלי להיפגע ובלי לקחת יותר מדי ללב.
ראיתי עליו שהוא התאמץ מאוד שלא להסתכל עליי ,בסופו של דבר הוא קם וחזר לרקוד .
לאחר זמן מה נוצרה סיטואציה שרוב החברות שלי ישבנו על הספה , ובר ישב בספה הקרובה .
"לכי סול ! זאת ההזדמנות שלך!"
"לא יודעת" . הייתה לי תחושה לא טובה .
"נו לכי כבר ! מה יש לך להפסיד??"
הלכתי.הלב שוב התחיל לדפוק חזק . התקדמתי לעברו . הוא הסתכל והיה בשוק . התיישבתי לידו.
לקח לי דקה עד ששאלתי אותו שאלה . הדקה הזאת הרגישה כמו נצח .
"למה אתה לא רוקד?" אמרתי לו באוזן כי לא הייתה אפשרות לשמוע בגלל המוזיקה .
"מה?" הוא שאל.
"אין לך חשק לרקוד?"שאלתי.
"לא. הוא אמר . וזהו .ילד אחד שישב לידו שאל אותו משהו . הוא ענה לו ואחרי דקה קם . וזהו .
כשהוא קם היה לי דחף לתפוס לו את היד ולהגיד לו "יימניאק אני באה אלייך וכהה אתה הולך ? עד שאזרתי אומץ ?" . לא עשיתי את זה . וטוב שכך.
הרגשתי צורך לעשות משהו עם הכעס שהציף אותי עד כדי כך שהסכמתי לרקוד עם הילד שאיתו בר דיבר מקודם . 
כשרצינו לקום לרקוד , אני והילד ששמו עומר , חברות שלי באו ושאלו :"מה קרה?למה הוא הלך?"
סיפרתי להן . סיפרתי להן שהוא ייבש אותי . הן התחילו לקלל אותו . "את רוצה שאני אגיד לו ימניאק אין לך כבוד ?" מאשה אמרה .
"לא , ממש לא . אל תדאגי לא ממש נפגעתי . לא קרה כלום " .
"טוב אני רואה שתפסת לך מישהו , תהני ושימי עליו זין"
"זה בדיוק מה שאני עושה "
רקדתי עם עומר . הכל קרה כל כך מהר . עומר הצמיד אותי לקיר ונישק אותי . ואז בר עבר . הסתכלתי עליו . הוא ראה אותנו . הוא היה חיוור . ראיתי שאיזה ילדה דיברה איתו והוא אמר לה , אני עולה למעלה (היה עוד חדר למעלה) . קראתי את השפתיים שלו . ככה ידעתי .
במקביל לכל זה הייתי צריכה להתמודד עם עומר הזה . הוא נישק כל כך מגעיל . אני אפילו לא יכולה לתאר איך זה היה . אני זוכרת רוק וחייתיות כזאת . הוא בכלל לא ידע מה לעשות עם השפתיים .הפסקתי אותו ישר . "מה את לא אוהבת?" הוא אמר. "אני די חדש בעניין". וחברים שלו היו מסביבנו וחייכו ונראה לי גם שמחאו כפיים . לא היה לי יותר מדי מה להגיב . פשוט הלכתי . לא זוכרת אפילו מה אמרתי לו .
"זה היה פראי כזה , חייתי " מאשה ומעיין אמרו לי .
"זה היה מגעיל. עד עכשיו יש לי חלחלות" . הוא הנשיקה הכי מגעילה שהייתה לי עד היום . מאז כל פעם שאנחנו מדברים עליו אנחנו קוראים לו חלחולי.
אני אפילו לא זוכרת איך הוא נראה . רק שהיו לו עיניים כחולות וזהו . יותר מזה כלום.
"סול רק שתדעי שבר ראה את זה "
אני יודעת , יצאתי שרמוטה רצינית"
"גם איתמר ראה . הוא עשה לבר סימן בדיים כזה שאומר - מה לעשות אחי , מצטער."
"וואלה ? מוזר . זה אומר שהוא מדבר עליי ושאכפת לו ממני. מה שלפני חצי שעה לא נראה"
אחרי כמה זמן עליתי עם טופז לחדר למעלה וישבנו על המדרגות . זה היה חשוך במקצת . עבור ילדים וחזרו ואני יושבת וחושבת על בר ועל הטראומה שעברתי עם הנשיקה המגעילה הזאת . ואז הוא הוא עבר . בר . הוא התכוון לרדת במדרגות אבל אז הוא קלט אותי , נעצר לכמה שניות . הסתכל עליי וחייך חיוך של "זהו? כזה מהר נגמר איתו? עשית את זה כדי שאני יקנא ." ואז הוא ירד לחדר השני .
"ראית את זה טופז?"
"כן , בהחלט"
אחרי כמה זמן ירדנו לשאר החברות , לחדר השני גם . החלטתי שאני שמה הכל מאחוריי וחוזרת לרקוד . קמתי מהספה ולפתע בר בא לכיווני . המשכתי ישר ואז שנייה לפני שחלף על ידי , הוא פשוט הסתובב חזרה והלך . זה היה מוזר . מאוד מוזר . זה היה נראה כאילו הוא רצה לבוא להגיד לי משהו ואז התחרט . הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו . אז אני חושבת "אם כל כך רצית , אם אני חשובה לך ואתה כן רוצה , אז למה הלכת שניגשתי אלייך ? מה ניסית לשחק אותה גבר ? אז תדע שממש לא . אתה זה שגרמת לי להתנשק עם מישהו אחר . בגללך חוויתי טראומה . הנשיקה המגעילה בעולם. לא הבנתי אותו . כל הסימנים עדיין מראים שהוא רוצה אותי . אז למה הוא הלך לעזאזל ?!?!?
מאז אותו מקרה , רוב החברות שלי נגדו . הן לא ממש מחבבות אותו יותר . אני זאת שמגנה עליו והן לא מבינות למה . גם אני לא מבינה למה . למה אני מנסה להצדיק את מה שהוא עשה . למה אני מחפשת סיבות לגרום לו להראות יותר טוב באותו עניין ? לא יודעת...
כשרציתי לצאת מהחדר ראיתי את כל החברים שלו יושבים ליד היציאה . הם הסתכלו עליי . אמרתי לעצמי :"אם את אמיצה , תלכי בביטחון כאילו כלום לא קרה , תהיי זקופה . את הכאפה שלך כבר קיבלת , שלא תהיי עוד אחת" וכך עשיתי . לא הרגשתי מושפלת בכלל .
חזרנו הביתה ובאותו לילה מאשה ישנה אצלי . דיברנו על זה ופשוט התחלתי לצחוק . זאת הדרך שלי להתפרק . "הלך .חחחחח הוא פשוט הלך". ככה צחקנו . "אני מזה שמחה שלא לקחת את זה קשה " מאשה אמרה . 
"אני גם לא מבינה איך אני לא לקחתי את זה קשה . זה אמור להיות פוגע ."
"תאכלס כן . אבל טוב שלא נפגעת . מי הוא בכלל ?"
"כן זהו , עזבי בואי נלך לישון יותר טוב . נשכח מזה ."
כשקמתי בבוקר . נכנסתי לפייסבוק וראיתי שבר פרסם "שיר ". קראו לו "תמצצי לי ".
מכל השיר הגס והבוטה הזה בר בחר לרשום מעל הקישור של השיר את המשפט :"לא ביקשתי שנתנשק , לא ביקשתי שנתחבק"......






6 תגובות
3 משאלות
14/05/2013 01:04
SOL ASULIN
בנים, מועדון, חברות, אהבה, משאלה, לילה
התראה בפייסבוק . "בר אהב את תמונת הפרופיל שלך".
"איזה חמוד הוא"חשבתי לעצמי. החזרתי לו לייק על התמונת פרופיל שלו והמשכתי לכתוב בייאוש את העבודה המציקה בהיסטוריה שצריך להגיש באותו יום שחוזרים מחופשת הפסח , מחר כמובן.
לא ידעתי שה"איזה חמוד" הזה לא יסתיים בזה. מסתבר שהחבר שצלצל לבר באמצע שישבנו זרק לחברה שלי ,מאשה, מבטים והיא די נדלקה עליו . חברות שלי התסיסו אותי על בר וחברים שלו, שהם שווים ומוכרים."חבורה של מוצלחים".
אילולא כל ההתססות הללו וכל ההעצמת האישיות של מי שהם אני מאמינה שכל זה היה נשאר בגדר "איזה חמוד".
עברו מספר שבועות עד שנסענו כל השכבה לטקס קבלת תעודות זהות בירושלים .הפעם הראשונה בתור ילדה בת 15 לקבל ת.ז לא הייתה מרגשת במיוחד. לא יהיה לזה ממש שימוש ב3 שנים הקרובות . אחרי הטקס אפשרו לנו ללכת לכותל. זה היה ביקור יוצא דופן , הכי מיוחד בחיי בכותל , מיד אפרט גם את הסיבה לכך.
היו לי 3 משאלות עיקריות שביקשתי : 1.הלוואי שירשו לי ללכת עם דודה שלי לאילת.
2.הלוואי שאמא ואבא ישלימו ולא ירצו להתגרש, למרות שזה נראה בלתי אפשרי כרגע.
3.הלוואי שאני ובר נהיה ביחד שוב.
לאחר שביקשתי בקשות אלו בעל פה , הנחתי את הפתק באחד מן החורים בכותל ,קראתי פרק של תהילים וכשסיימתי נישקתי את הקיר. לפתע הרגשתי משהו נוזלי נופל על היד שלי . הסתכלתי למעלה וראיתי יונה. אני היחידה שהקקי שלה נחת עליה למרות שהיו עוד מלא נשים צפופות לידי , מוזר שזה נפל דווקא עליי.ברגע שסיימתי לנשק את הקיר ורציתי לקחת צעד אחורה , בום זה נפל עליי. זה כבר משמיים. באותו רגע הבנתי שכל מה שביקשתי עומד להתגשם. ואכן כך היה . משאלה ראשונה כבר התגשמה .נסעתי עם דודה שלי לאילת . היה נחמד . היה סיפור קטן שנפגעתי . הרגשתי שלא ממש מתייחסים אליו ושלא אכפת להם ממני .סיפרתי את זה לאמא שלי והיא דיברה על זה עם דודה שלי.אבל חוץ מזה היה כיף . הייתי עם 2 בנותיה , בנות דודות שלי שבערך בגילי , הכרנו שם בנים , יצאנו איתם , עשינו צחוקים והעיקר? השתזפתי :)
בזמן שהותי שם קיבלתי שיחה ממאשה.
"סול ראית?"
"את מה?"
"עשו איוונט לגלינה . מתי את חוזרת מאילת?"
"יום רביעי"
"מצויין ,ואת באה נכון ?"
"ברור"
"יהיה כיף!"
ובאמת , לא עברו שעתיים מאז שתחזרתי מאילת וכבר מצאתי את עצמי מתארגנת לגלינה . השיער היה חלק ומושפע כבר ממזג אוויר של אילת לכן לקח לי 2 שניות להעביר מחליק , התאפרתי קלות , התלבשתי , שמתי עקבים ויצאתי .
כשהגענו ראינו שעשו שינויים בחדרים , בין בחדר רוק לחדר הרגיל . רקדנו בחדר הרגיל ושם ראינו ידידים מבית הספר שלנו , שכבה מעלינו - כיתה יא. אחרי זמן מה ראיתי את בר. הוא היה עם חברים שלו וכאשר הבחין בנו הוא לאט לאט התקרב עם חברים שלו תוך כדי ריקוד לעברנו . הוא הסתכל עליי המון. באותם רגעים ידיד שלי נצמד אליי בצחוק ואני הזזתי אותו וצחקנו ובר ראה. טוב שכך .
הנוכחות שלו לידי גרמה לי להרגיש יותר אנרגטית , רקדתי במלוא המרץ והרגשתי אתה האדרנלין שזורם בי. לא רק בי. אלא בכל חברותיי .הן אהבו את חברים שלו וזה שימח אותן שהם שמים לב אלינו. לא הפסקנו לעשות "פוזות" כשהם היו בקרבתינו. תמיד העיניים שלי חיפשו אותו או את אחד מהחברים שלו. כשהוא נעלם אז כך גם החשק שלי לרקוד היה נעלם. עד היום.
התעייפתי והלכתי לשבת ליד חברה שלי . עד שראיתי אותו . אותם. הוא הציץ עליי מאחורי כתפו של חבר שלו איתמר .הוא אמר לו משהו ומיד לאחר מכן פנה לעבר היציאה מהרחבה.מיד לאחר מכן איתמר פנה לעברנו , הסתכל עליי ועליי אורטל ועשה תנועות מוזרות כאלה. עד שהתייאש ואמר :"יש לכן אש?"
"לאא" כמעט צעקנו אליו .
"שעה אני מנסה להסביר ואתן לא מבינות"
"דווקא חבל שהפסקת חשבתי אתה רוצה לבדר אותנו בפנטומימה" אמרתי.
הוא חייך והתיישב לידי . הוא שאל איך קוראים לי . ואז קלטתי מולי את מאשה ואת מעיין מסתכלות לעברנו בשוק. מעיין טלטלה את מאשה וקלטתי שהיא אמרה לה :"לכי כבר לשם דפוקהה". כמובן שישר קראתי לה ושילבתי אותה בשיחתי עם איתמר. אמרתי לו זאת חברה שלי . הוא שאל אותה איך קוראים לה . אחרי זה הוא אמר לה יש לך 3 ניחושים לנחש איך קוראים לי". כמובן שהיא ידעה .כולנו ידענו. הוא אמר לה שיש בשם שלו סוג של טעם . "מתוק?חריף" מאש אמרה. "לאא סתומה ! זה מלוח"אורטל צעקה עד שאיתמר התייאש ואמר "לא עזבי "
" אני אומר רק לה" ואז הוא לחש לי באוזן "איתמר". 
"אתה חושב שלא שמעתי , איתמר?" מאשה אמרה.
איכשהו השיחה כאן נגמרה . מאשה התלהבה מהשיחה איתו והמשכנו לרקוד כמובן . בכל הזמן הזה טופז הייתה בחדר רוק. ביקשתי ממנה שתבוא לשבת איתי בחדר הרגיל ותכננו תוכנית כדי שבר ידבר איתי שוב . התוכנית הייתה פשוטה . אני והיא נשב וכשהיא תראה שבר מסתכל עליי , היא תקום ולפני שהיא תלך היא תעשה תנועה ביד שאומרת "כבר באה" . כך היה . הצליח ? ועוד איך .
בהתחלה היו לבר כל מיני מכשולים . אחד מהם היה איתמר ועוד אחת . כשבר קלט שטופז הלכה הוא התיישב טיפה רחוק ממני ואז התקרב לאט לאט , למזלו הרע ידידה שלו בדיוק באה והתיישבה בינינו . איתמר קלט את המצב ובא לשבת לידי שוב . הוא אמר לי :"סול לא רוקדים באפטר!"
"מה?"
"מה לא הבנת?לא רוקדים באפטר!" והוא פשוט משך אותי לרחבה .
אמרתי לו "לא באלי לרקוד עכשיו" . אמרתי בקור כזה , אולי בעצבנות קטנטנה . בר חייך וכשחזרתי לשבת הוא התיישב לידי ונכנס לפעולה .
"למה את עצובה?"
"למה עצובה?" קצת פלשבאק מהפעם הראשונה שלנו.
"לא יודע כל פעם שאני רואה אותך את מתעסקת בעצמך כזה" ואז הוא חיקה אותי משחקת בצמיד. צחקתי וחייכתי אליו.
"אהבתי את ההצגה שעשית פעם קודמת" הוא אמר.
"איזו הצגה?"
"נו עם חברות שלך. מה היה בסוף?"
"עזוב לא משנה , לא כדאי לך לדעת"
"למה לא? אני כאן בשבילך".
"חח לא משנה"
"רוצה נעשה בידור?" הוא שאל.
"איזה סוג של בידור?"
"כמו פעם קודמת.רוצה?"
"לא יודעת..אמרתי.שיקרתי. "טוב יאללה בוא" אמרתי לבסוף.
הוא אמר לי לבוא אחריו ואמרתי לו "הפעם תשים לב לשעה." הוא לקח אותי למקום שהיה חדר רוק בעבר והתיישבנו על הספה. 
"רוצה נעבור לצד השני?הפנס מסנוור אותי". איזה אשכנזי חשבתי לעצמי . ועברנו לצד השני . הוא הושיב אותי עליו והתחיל לנשק אותי . התנשקנו מלא עד שהרגתי שהוא לאט לאט מוריד את היד שלו לכיוון התחת , לקחתי לו את היד והעלתי למעלה . הוא חשב שאני רוצה שהוא ייגע למעלה ולכן שם את ידו על החזה שלי וכמובן הורדתי לו את היד במהירות  . מסכן . בטח הוא הרגיש פאדיחה אחרי זה . המשכנו להתנשק עד שהוא קיבלת טלפון "אין לך כסף למונית? טוב אני מיד בא"הוא ניתק . "לידידה שלי אין כסף למונית" הוא אמר לי.
"אתה רוצה שנלך?" הוא הנהן בראשו . "יאללה בוא" . ואז הלכנו . עוד לילה קסום . קסום איתו .המשאלה השנייה התגשמה . 
באשר למשאלה השלישית , אמא ואבא שלי השלימו , לקח קצת זמן , אבל אמא שלי החליטה לתת עוד צ'אנס ולא לפרק את המשפחה . ובאמת זה ככה . עברו שנתיים מאז והכל בסדר, חוץ מריבים מטופשים של הורים , שיש בכל בית..
זאת ההזדמנות שלי להודות שוב . תודה לך . תודה לך על הכל . הלוואי ותיתן לי את הסיבה הכי גדולה להודות לך שוב...


2 תגובות
הלילה ששינה את הכל
01/05/2013 23:56
SOL ASULIN
בנים, מועדון, חברות, שינוי, לילה, אהבה, נשיקה
והנה שוב אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת עליו. כמו בכל יום . אין יום שחולף בלי להעביר את הזמן " בלשחק בכאילו ". זה לא משחק מוחשי אלא משחק שנמצא בדימיון שלי . מה היה אם ... מה היה אם הייתי איתו עכשיו . אני מדמיינת כל מיני סיטואציות שונות ובין לבין משלבת זכרונות שלנו ביחד.
גם עכשיו אני יושבת מול המדורה וחושבת עליו דווקא בל"ג בעומר כשזה אמור להיות לילה שכבתי ומגבש כיוון וזוהי השנה האחרונה שלנו ביחד , שנה אחרונה שלנו ככיתה , שנה אחרונה לתיכון . נשארו לי חודשיים בלבד . די רחוק מלפני שנתיים..כשהכרתי אותו...
הכרנו במועדון הגלינה . אני לא אשכח את היום הזה בחיים. זה היה שנת 2011 , חופש פסח . רק לפני שבוע הייתי במועדון והנה עכשיו שוב . זה לא היה משהו רגיל בשבילי , השגרה שלי היום זה לא השגרה שהייתה לי בכיתה י' .
חברה הכי טובה שלי , טופז , אמרה לי :"תקשיבי ותקשיבי לי טוב. אין מצב בחיים שאת מפספסת את הגלינה .לא היית שם אפילו פעם אחת ואני חייבת שתראי על מה אנחנו מדברות כל הזמן"
"הלוואי ויכולתי לבוא , הבעיה היא שאין לי ממש כסף :( הוצאתי הכל על המועדון בשבוע שעבר !"
"את זוכרת שאני חייבת לך מתנה ליומולדת נכון?"
"זוכרת"
"אז למרות שעברו מאז 4 חודשים.. הגיע הזמן להביא לך.. 100 שקל עליי!"
"באמת??"
"כן כן ואל תדאגי יש לי גם לעצמי"
"אין עלייך יאחות"
"יודעת"
אני זוכרת אפילו מה לבשתי . לבשתי שמלת מיני פרחונית . שמתי אודם אדום , עשיתי מחליק . נעלתי עקבים ויצאתי.
כשהגעתי לשם הבחנתי במועדון די גדול , וכמה שגדול ככה גם מפוצץ בילדים בגילי . המקום היה כמעט דומה למה שדמיינתי . ואהבתי אותו .ממש.
היו שם 2 סוגי חדרים . חדר עם שירי רוק והחדר השני עם שירים רגילים ,כמו שחורה , שירים קצביים וכל זה . כשנכנסתי לחדר רוק חטפתי הלם טוטאלי. ראיתי ילדים מוזרים שקופצים בצורה מוזרה ומוגזמת , מניפים את הידיים שלהם לכל עבר. ומהשירים ? כאבי ראש .אוי המחשבה הזאת כל כך שונה ממה שאני חושבת עכשיו , אחרי שנתיים...
"נו איך פה ?" שאלה טופז
"סבבה , אהבתי דווקא"
"ידעתי שתאהבי"
ורקדנו. רקדנו מלא . עד שבאה גלית . עוד חברה .
לא יודעת למה שהיא הצטרפה הרגשתי קצת אאוטסיידרית כאילו שתיהן "מתמצאות" פה ואני לא . כל שנייה הן סחבו אותי למקום אחר . חדר רגיל . חדר רוק ולחלופין. בחדר רוק לפתע ניגשו אליי 2 בנים. אחד מהם פנה אליי ואמר לי :"רוצה אותו?"(את חבר שלו שעמד לידו) והצביע עליו 
הסתכלתי עליו במבט של מי זה והוא הבין ומיד אמר "זה הכוכב של החדר רוק , כל הבנות רוצות אותו"
כדי להרחיק אותו ממני הייתי קצת מגעילה שאני חושבת על זה עכשיו ,ואמרתי "לא תודה,לא אוהבת פריקים" . ופשוט הלכתי בלי להסתכל עליו.
זמן קצר לאחר מכן מישהו עם שיער עד הצוואר בערך,שטני בא התחיל איתנו כזה . אני מודה שהרגשתי שהוא יותר מתנדנד בין גלית לטופז אבל ממילא לא ממש אהבתי אותו ,הוא היה  קצת מוזר. אני זוכרת שטופז נדלקה עליו הוא שאל אותי איזה משהו כמו "היית איתנו בגן" סתם בשביל הצחוקים אבל לא יודעת , כשהוא דיבר הייתי שקועה במשהו אז לא ממש זרמתי עם זה . פתאום בא ידיד שלנו , הוא היה די מסטול, ונתן לו מכה חזקה בראש , הוא הסתכל עליו במבט שובבי ומרושע . אני חושבת שזה בגלל שהוא קינא שהוא ליד גלית , והוא הבריח אותו ומאז לא ראינו אותו יותר . 
הלכנו לעבר החדר הרגיל ופתאום נתקלתי ברון . רון משבוע שעבר. משום מה גלית וטופז חשבו שאני רוצה להישאר איתו והם עזבו אותי פשוט כשהוא אמר לי שלום , ומכיוון שהמקום גדול ולא הכרתי אותו נענתי בחיוב לבקשה שלו כשהוא שאל :"בא לך לשבת?"
הייתי תמימה . כולם היום יודעים מה בן רוצה שהוא שואל אותך אם את רוצה לשבת. דיברנו קצת עד שהוא ניסה לנשק אותי ואז הפנתי את הראש לצד. "מה קרה? יש לך מישהו?" הוא שאל.
"עזוב,אני לא רוצה"
"אז מה, הוא לא חייב לדעת מזה"
"אין לי אף אחד,זה לא העניין"
"אז מה הקטע? את גורמת לי להרגיש רע עם עצמי , כאילו אני מגעיל או משהו"
"אוי נו זה לא ככה , פשוט אני מעדיפה שלא"
"אוקיי"
"בוא נחזור.."
נפרדנו ביפה , ניסיתי למצוא את טופז וגלית , אך ללא הועיל. חברותיי לכיתה היו בחדר רוק. החלטתי להישאר שם ופשוט התיישבתי על הבמה .
ברקע התנגנו שירים שאני לא מכירה , לא היו הסגנון שלי , התאכזבתי מטופז וכעסתי עליה שהיא השאירה אותי לבד ,לבד עם רון , העין שלי כאבה , אז פשוט הוצאתי את העדשה ממנה ונשארתי רק עם עדשה אחת , ראיתי טוב רק בעין אחת ובשנייה מטושטש . הרגל שלי כאבה בגלל העקב לכן הסרתי נעל אחת ופשוט החזקתי אותה ביד. הרגשתי בודדה פתאום . 2 בנות שישבו לידי קמו פתאום ואחת מהן אמרה יאא "AFTER LIFE"  הסקתי שזה השם של השיר . ומכאן החלה התפנית בעלילה  של אותו ערב ושל החיים שלי בכלל , וזו לא הגזמה בכלל . הסתכלתי קדימה על חברות שלי רוקדות ואז זה קרה . בהתחלה הוא התעסק עם הפלאפון של חבר שלו ושניהם הסתכלו לעבר הצג של המסך עד שהוא הבחין בי . באותה שנייה לא יודעת למה הסתכלתי עליו גם פשוט .והמבטים הצטלבו . ונתקעו קצת . חשוב לי לציין שראיתי מטושטש אז רציתי לראות מי זה יותר טוב לכן לקח לי זמן להסיר את המבט, מה שבדרך כלל אני עושה .לקח 2 דקות עד שהוא עלה פתאום על הבמה ואז התיישב לידי . האווירה הייתה טיפה כבדה,אפלה אולי בגלל התאורה והאורות המעומעמים אך היה משהו מסתורי שאהבתי , זה הכניס אותי למוד של חשיבה. לאחר מכן ,לאט לאט הוא נצמד אליי יותר ושאל אותי :"למה את עצובה?"
"למה עצובה?"
"לא יודע את נראת ככה , למה את מחזיקה את הנעל ביד?"
"כי כבר כואבת לי הרגל"
"אהה אני מבין" . 
"איך קוראים לך?"
"סול"
"לי קוראים בר"
 "איפה חברות שלך?"
"כאן איפשהו..." 
"לא יהיה אכפת להן אם אני אקח אותך לכמה זמן?"
"לא נראה לי שיהיה להן אכפת " ובאמת התכוונתי לזה כשאמרתי לו את זה.
"טוב אז בואי איתי" . נעלתי את העקב והלכתי אחריו . הוא לקח אותי למקום שהיה נראה כאילו הוא שטח מהמועדון אך לא בשימוש . היה חשוך , בלי יורת מדי אורות . המקום היה מחולק למן תאים כאלה פתוחים שיש בהם ספסלים . הוא לקח אותי לתא האחרון והתיישבנו .
"אהבת את המקום?" 
"כן נחמד"וחייכתי אליו. הוא חייך אליי חזרה. הוא התחיל להתקרב אליי. לא נלחצתי . ואז הוא נישק אותי .
התנשקנו מלא . יותר מחצי שעה . באיזשהו שלב השתעממתי , יצא לי להסתכל על השמיים ועל הכוכבים תוך כדי וחשבתי שזה דווקא רומנטי להתנשק ככה . ליטפתי אותו ברכות בשיער . היו לו שיער בלונדיני עד הצוואר , לא ארוך יותר מדי , השיער היה רך וחלק. העיניים שלו היו חומות כדבש וכשהוא הסתכל עליי הן היו נוצצות כמו גולות קטנות . היו לו שפתיים עבות ויפות. כנראה הוא הרגיש את הרטט של הפלאפון שלו מהכיס . הוא הוציא אותו ואמר לי :"צריך להרגיע את אמא". לא אמרתי כלום . לא יודעת למה באותו ערב הרגשתי כמו מהופנטת . הסתכלתי עליו ולא דיברתי יותר מדי .
כשהוא סיים לדבר עם אמא שלו שאלתי אותו :"אתה כיתה יא?"
לקח לו כמה שניות טובות לענות לי . הוא כנראה היסס ופחד שאני יא גם . לבסוף הוא אמר :"לא אני כיתה י. יש עם זה בעיה ?"
"לא" עניתי לו .
"אתה מחיפה?"
"כן"
ואז הסתכלנו אחד על השני . הוא הסתכל עליי קרוב נגע בסנטרי ואז נישק אותי שוב. 
לאחר כמה זמן שמענו צעקה "בררר" , נראלי שמישהו נכנס אבל הוא לא ראה אותנו כי ישבנו רחוק. ואז הוא אמר לי "שמת לב שנשארנו פה לבד במועדון?"
"מה השעה כבר?"
"4" . לא היה לנו אכפת ."היה לי כיף" הוא אמר.ואז המשכנו להתנשק למרות שחבר שלו התקשר אליו שוב .
ואז שמענו עוד צעקה .הפעם זה היה "סוללל? סולל את פה ?"
"בגלל שישבתי עליו אז קמתי ממנו מהר, סידרתי את עצמי . נראלי אמרתי משהו כמו " וואי וואי "
אני אפילו לא זוכרת מה הוא אמר . מה שבטוח שהוא אמר משהו . אולי "מה עד כדי כך?" באמת שאני לא זוכרת .
אלה היו טופז , גלית ורוני. גלית אמרה :"הנה היא פה". ניגשתי אליהן ובר  במרחק מה מאחוריי. 
"תגידי מה את סתומה ? חיפשנו אותך בכל מקום את לא לא נורמלית !"
"סליחה.. חיפשתי אתכן ולא מצאתי" שיקרתי 
"מה אכפת לי " רוני כעסה "דאגנו לך כמעט התקשרנו למשטרה לדווח שנעלמת , לא עושים דברים כאלה!"
לא היה נעים לי מבר, המסכן עמד חסר אונים מאחורה ולא ידע מה לעשות והוא עצמו היה בלחץ כי גם אותו מחפשים.
אז בר אמר :"טוב אני הולך אני אדבר איתך" והלך.
ואז הבנות הסתכלו עליי וחייכו כאילו לפני שנייה הן לא צעקו עליי. 
"מי זה ? הוא נראה טוב ! היית איתו? התנשקתם?"
"כן , כן וכן ...." 
לא היה לי שמץ של מושג שהלילה הזה יהיה כ"כ משמעותי בחיים שלי . ומאז הכל אבל הכל השתנה...




8 תגובות
יום השואה בשבילי
07/04/2013 23:51
SOL ASULIN
יום השואה, רגש, דעות, חברות, פולין
אני רוצה לעצור את הרצף של הסיפור חיים שלי ולהקדיש פוסט לכבוד יום השואה והגבורה .
שואה בה נרצחו יותר מ6 מיליון יהודים באכזריות רק בגלל שהם יהודים ולא משום סיבה אחרת .
הנושא הזה נוגע לליבי , הרי רק לפני כמה חודשים , בנובמבר 2012 , יצאתי למסע חשוב , מסע פולין . הייתי קשובה לכל מילה ומילה שנאמרה בהדרכות , היה חשוב לי לשמוע ,לדעת כמה שיותר , לאסוף את כל המידע הזה ולחבר לעצמי תמונה בראש .
לא באמת אפשר לתאר תמונות מזוויעות , אלה שלא חווה את התקופה הזאת לא יכולים לדעת את גודל הזוועות .
זה נורמלי לראות גופות ברחובות ? לראות רצח אחרי רצח כאילו זה דבר רגיל חסר משמעות? כאילו זה עוד משהו שקורה באורח חיים רגיל ביומיום ?
זה לא נתפס . איך ילדים קטנים שרדו את זה ? ועוד בתנאים הכי קשים שיכולים להיות ?קשה להבין דברים כאלה .
במסע שלי לפולין , 8 ימים , ראיתי רק שואה . ההפנמה של הדברים הייתה מהירה . החלחול של השואה לתודעה שלי השפיע עליי ובא לידי ביטוי במחשבות שלי לפני השינה .
תחילת היום - שואה . אמצע היום - שואה . סוף היום, גם שזה היה אמור להיות זמן להשתחרר ולהיות קצת עם החברים עדיין כל מה שהיה במחשבותיי זה שואה . לקראת היום הרביעי כבר היה קשה לי לשאת זאת . הרגשתי שאני מוצפת מבחינה רגשית , עצב ,כעס , כאב . הכל התערבב לי וזה הכניס אותי למן תחושת דיכאון . המעמסה הנפשית שהייתה לי הייתה כל כך גדולה וממש חיכיתי לחזור הביתה , חיכיתי לרגע שנעלה על המטוס חזרה לישראל .
הייתי חייבת להשתחרר מזה . אני בן אדם כזה שנוטה לברוח מעצב . אני לא מסוגלת להיות במקום שהעצב בו ממש גדול . 
זה מזכיר לי כשדוד שלי נפטר לפני כחודשיים . היה לי קשה להיות אצל סבתא שלי בשבעה , ברור שהייתי נוכחת כל יום שם ,אבל לא להרבה זמן . הייתי באה לשעתיים שלוש וחוזרת הביתה . לא נשארתי עם אמא שלי שם . היה לי קשה לראות את סבתא שלי נשברת ככה , וגם בהלוויה עצמה היה לי עוד יותר קשה כשלבכי הצטרפו אמא שלי ואחיות שלה .ברחתי . פשוט ככה . כשאני נמצאת במקום שאפוף הרבה בעצב אני חייבת לצאת משם . וכשאי אפשר לצאת , כי כמובן צריך לכבד אחרים ,אני מרגישה כמו בכלוב , אני מרגישה שאני נואשת למצוא את המפתח כדי לצאת משם כדי להרגיע לעולם האופטימי שלי שמלווה אותי כל החיים , כל הדרך . אני לא יודעת אם זה טוב , אני לא יודעת אם האופטימיות שלי פוגעת במציאות עצמה .
בדיוק כמו היום . תמיד בימי זיכרון של השואה אני נמנעת מלראות סרטים או תוכניות שמדברות על זה . במיוחד היום , ביום השואה הזה , אחרי שחוויתי מסע קשה לפולין . 8 ימים חוויתי שואה וממש קשה לי עם עוד יום כזה . אני בורחת , יש בי את יצר האסקפטיזם הזה שגורם לי לרצות לראות תוכניות אחרות , לראות סרטים רגילים ולהתעלם מהמשמעות של היום הזה .
שאלתי בקבוצה שלנו בווצאפ את חברות שלי אם יש להן סרט להמליץ לי .
חברה שלי אמרה שזה לא מכבד , "כבוד מינימלי" היא אמרה . הסברתי לה שקשה לי לחזור לזה שוב , שזה מכניס אותי לדיכאון ושהשנה ראיתי מספיק שואה . היא לא הבינה אותי . היא עדיין עם הדעה שלה שאסור לראות ביום השואה תכנים אחרים שלא כוללים שואה .
אמרתי לה שלא סתם המשלחת של פולין הייתה בראש סדר העדיפויות שלי מבין 2 המשלחות  הרי היו לנו 2 . משלחת אחת של פולין והשנייה משלחת שמתבססת על הנאה בלבד וביקרו בארצות : צרפת , הולנד שוויץ וגרמניה. כל החברות שלי יצאו למשלחת של הנאה מלבדי . אני העדפתי לצאת למשלחת של פולין , כמובן שאם ההורים שלי יכלו לממן לי את שתי המשלחות הייתי יוצאת, אבל הייתי צריכה לבחור ובחרתי במשלחת המהותית שאני חושבת שכל יהודי צריך לחוות , לא הייתי סולחת לעצמי אם לא הייתי יוצאת למרות כל הקשיים הנפשיים שחוויתי.
אז חברה שלי השיבה שדווקא בגלל זה אני צריכה לכבד את זה יותר .
בסדר , מקבלת דעות אך בסופו של דבר אני עושה מה שאני מרגישה . כרגע אני בוחרת להמשיך עם הדרך שלי ולהיות קצת מנותקת מהיום החשוב הזה . דווקא בגלל שזה משמעותי בשבילי אני בורחת . האם זה דבר רע ? האם זה טעות ? לפי הלב אני מרשה לעצמי לבחור בדרך שטוב לי אך הראש לא נותן מנוח ..
6 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »